מידי פעם, שהבן שלי מתגאה בפניי על הצלחות במשחק וידאו או מחשב, אני מרגישה צורך לשתף אותו בהצלחות שלי, איך הייתי פעם אלופת השכונה בקלאס, חבל, חמש אבנים, תופסת…
והוא תולה לי מבט שכולו אומר 'אין לי מושג על מה את מדברת, נשמע משהו מהעת העתיקה'. הלוואי שיכולתי לעשות איתו קפיצה קטנה בזמן, שיוכל לחוות את ההווי, הקולות (שלא לומר הצעקות הרמות בזמן משחק או ניצחון), ויראה איך חיינו פעם הרבה יותר יחד, באווירה של שיתוף, בסוג של תלות הדדית והרבה שמחה. ועם ההצלחה שקצרתי בכל משחקים, זה היה ממש עונג. קפיצות, ניתורים, תפיסות – כולם זיכו אותי בקריאות התפעלות והרגשת אושר צרוף. אבל דווקא מהגוגואים, שבהתחלה פחות התחברתי אליהם (היו שייכים ל"בנים"), זכיתי לחוות את הצלחה האדירה שהגיעה בפתאומיות אחר צהריים אחד…
אחי היה משחק עם חבריו והיו לו ימים טובים וימים רעים, לפי הצלחותיו. יש לומר אגב, שהשתתפנו כולנו במאמץ המשפחתי לאיסוף גוגואים. רק הייתה פוצחת לה עונת המשמשים, ועסקנו כולנו בבליסה, העיקר שתהיה לשחקן המשפחתי מספיק תחמושת בכיסיו.
ואז כאמור, יום אחד צפיתי באחי משחק עם חבורת ילדים עמוסת גוגואים, כל אחד גורר את שללו באמצעים שונים, בשקיות, בקופסאות, בכיסים, גוגואים ממש נשפכו מכל עבר. בדיוק אכלתי משמש כשנער גאה מנצחון הציע לי לשחק איתו, בעיקרון כדי לזכות גם בגוגו הבודד שלי. הסכמתי. הטלתי את הגוגו לבור ובום, שלי היה בפנים שלו בחוץ והקופה הקטנה שבבור הפכה לשלי. הוא דרש להמשיך, להחזיר לעצמו את האבידות, וכך מצאתי את עצמי במשחק שהפך מותח מרגע לרגע, שפעם אחרי פעם אני זוכה בכל הגוגואים שבבור. אני זוכרת את עצמי מוקפת בהמוני ילדים שהגיעו לצפות בילדה החריגה שמנצחת את אלוף השכונה. עמוסת גוגואים ומאושרת פסעתי הביתה, שם, למרות העידוד מצד אחי לקחת את המשחק ברצינות, הענקתי לו את השלל ורצתי לשחק קלאס עם חברות.
גוגואים, תענוג של משחק…
מה הדרך הנכונה לשחק בגוגאים?
אם המטרה של משחקים היא ללמוד כישורים לחיים, אז גוגויים הם המשחק המושלם לרכישת כישורים חברתיים. אין מישהו ששיחק בגוגואים ולא למד דבר או שניים על עצמו ועל הדרך בה עובדת חברת הילדים. על אף שמדובר על משחק שמתבסס על גלעין קטן, חום ופשוט, המשחק מחייב לדעת מול מי להתמודד, איך לנצח ואיך להפסיד, מתי לפרוש, ומה עושה מי שאסף מלנתלפים גוגואים (האלופים האמיתיים עושים קולולוש ומשליכים את הגוגואים לאוויר – באקט של ניצחון שהוא גם של שיתוף בשמחה).
יש מספר שיטות מובילות למשחק בגוגואים, וכל אחד בטוח שאצלו השיטה הטובה ביותר:
1. קופסת הנעליים עם החורים: לוקחים קופסת נעליים, חותכים חורים בגדלים שונים, וליד כל חור רושמים את מספר הגוגואים שהמתמודד יזכה בו אם הגוגו שזרק ייכנס לחור. מחליטים על מרחק מהקופסא ממנו זורקים, ומתחילים לצלוף. בעל הקופסא הופך למנהל של דוכן ביריד, וכבעל עסק יכול בקלות להרוויח הרבה גוגואים במהירות, אבל הוא גם מתמודד עם סיכון להפסדים גדולים אם לא העריך נכון את קושי הקליעה לחורים.
2. הכי קרוב לקיר. עומדים מאחורי קו, זורקים גוגואים לכיוון הקיר, ומי שמגיע הכי קרוב לוקח את הכל.
3. בול פגיעה. מעמידים 4 גוגואים אחד על השני, תופסים מרחק ומנסים לצלוף. מי שפוגע במגדל, לוקח את הכל.
שתפו בתגובות – איך אצלכם שיחקו בגוגואים?